הדלקת נר זיכרון

 

נרות לזכרו

14.3.2001

יהיה זיכרו ברוך

הנהלת בית ירח

23.4.2001

לזכר בנינו

מרים ודן היימליך

8.4.2002

תמיד בליבנו - ההורים

מרים ודן היימליך

9.4.2002

אוהבים,זוכרים,ומתגעגעים

משפ' היימליך כפר תבור

15.4.2002

זוכרים ואוהבים כתמיד

רינה ושמואליק

16.4.2002

אוהבת ומתגעגעת

נעמה

6.5.2003

יהיה זיכרו ברוך

ניקולס דאלי

3.5.2005

אוהבים וזוכרים

משפ' היימליך ניר ונטע

6.5.2005

תמיד נזכור אותך תמיד בליבנו

מרים ודן היימליך

29.4.2006

מתגעגעים ואוהבים אותך לעד

מרים ודן היימליך

10.11.2006

בליבי לנצח

גיל פינברג

20.1.2007

זוכר אותך באהבה ובצער גדול

חייל שלו

22.4.2007

אילן הנבון,האחראי,המקסים-אתה חסר

יונית

28.4.2009

אילן היקר  עברו 27 שנים מנפילתך  אנחנו כל השפחה מתגעגעים אליך

דן היימליך

13.4.2010

כמי שהיה מפקדו לפני יציאתו לקורס קצינים וידידו לאחר סיום הקורס,הצליח אילן להשאיר רושם עז על כולנו בשקט שלו בבגרות ובאחריות,ביושר,עם המון נוכחות שלא נשכחת גם אחרי כל כך הרבה שנים

עמיעד ערב

9.5.2011

היית לנו אח גדול. נר של יושר. מנהיג מלידה

נתן בורוכוב

9.5.2011

חלק מקורבנות לבנון יהי זכרו ברוך

אילן בן נון

13.4.2013

יהיה זיכרו ברוך

רונית וחיים שפינדל

13.4.2013

אתה תמיד בליבנו ומתגעגעים

בלה ושאול סולומון

13.4.2013

אהבתי אותך ושמחתי שהיה בינינו קשר מיוחד.
גרנו באפריקה בתקופת מלחמת לבנון ולעולם אזכור
את הטלפון שקיבלתי ובו הודיעו לי שנפלת.
הרגשתי עצבות נוראית, לך, להוריך לאחיך ולחבריך.
בגעגועים, רינה

רינה טל

14.4.2013

תמיד בלבנו

אמנון ידגר

1.05.2014

תמיד בליבנו בן יקר שלנו

דן היימליך

6.05.2014

זוכרים ומתגעגעים אליך - ההורים

דן ומרים היימליך

6.05.2014

אילן בליבי תמיד. יהא זכרו ברוך

יונית ב

17.4.2015

השנים עוברות והגעגוע מתעצם... אישיותך המיוחדת פועמת בנו ללא הרף. אוהבים וזוכרים! פועמת

נטע וניר

כתבו עליו ושלחו אלינו

דברים לזכרו         

בתוך שנת 1978 שירתתי בסדיר כעובדת מכ"ם.נדדתי לאורך גבולות הבקעה והרמה כשאני משגיחה על הגבול מתוך מכשיר,ואני חלק מצוות של בנות מאד נלהבות לתפקיד.במסגרת זו,הייתי תקופה של כמה חודשים במוצב הגמל וגרתי כחיילת בקיבוץ גשר,אבל אז עדיין לא היכרתי את אילן.

מאוחר יותר הגעתי לרמת הגולן.לילה אחד המפקדים שלנו רצו לבדוק את עירנותנו לתפקיד.הם תיאמו עם אנשי גולני ששמרו אז על הקו שהחיילים ילכו בטווח של המכשיר שלנו,כדי לוודא שאנחנו מזהות,מזעיקות,ופועלות כפי שצריך במצב אמיתי של חדירת מחבלים.

בראש המפקדים שנענו לקריאה שלנו למצב ה"התקפי" שהתרגש עלינו והגיעו למוצב שלנו באופן מיידי עמד אילן. עוד כשאנו רכונים מול המפות והסרגלים,הבחנתי בחייל אחר מכל החיילים האחרים.כולם היו בסדר גמור אבל הוא היה פשוט משכמו ומעלה. קודם כל בלט על כולם בקומתו הגבוהה...ופרט לכך היה כל כך רציני,דבק במשימה,הפגין ידע טוב מאד לגבי המכשירים שלנו,והיה בו משהו כל-כך אנושי,אינטליגנטי ומושך   . 

והיה גם קצת ביישן.הארוע ה"חבלני"הסתיים בהצלחה מרובה,ואחר כך היו  עוד כמה הזדמנויות שבהן נפגשנו בתפקיד.כאמור היה ביישן,אני הייתי עוד יותר ביישנית,ולא יודעת עד כמה הבין שאני מחבבת אותו באופן מיוחד.זוכרת תמונה שבה שנינו שותים תה משני עברי שולחן אחד בדירת החיילות שלנו,ודי מסמיקים  ומגמגמים...

בעודו ממשיך בקבע השתחררתי והלכתי ללמוד  באוניברסיטה העברית.לא שכחתי אותו. אפילו חשבתי  להגיע אליו לקיבוץ,יום אחד,בחופשת סמסטר....

הימים נקפו.בזמן מלחמת לבנון גרתי במעונות הסטודנטים בדרך להר הצופים. יום יום בשעה חמש אחר הצהריים,בזמן מהדורת החדשות הקצרה של הערוץ הראשון,היחיד, הצטופפנו ,סטודנטים רבים, באחת הדירות שהיה בה מקלט טלויזיה.ואז,ביום אחד חם בחודש יוני.....הקריין הקריא את שמו של אילן על רקע ציור של אבוקת אש.היה לי קשה מאד לראות זאת,בכיתי המון,ועלו בי כל אותם רגשות חמים שלא סיפרתי לו עליהם  מעולם.

הוא היה איש מקסים,ערכי מאד,מוכשר,נבון ואחראי.כל-כך חבל ועצוב שאיננו בינינו.

  יהי  זכרו ברוך!        

 יונית