לזכר אביטל הדרי ז"ל

הדלקת נר זיכרון

נרות לזכרה

1.3.2004

יהיה זכרה ברוך

הנהלת בית ירח

1.3.2004

יהיה זכרה ברוך

רפי פינרט

6.3.2004

אביטל את חסרה לי מאוד

פרלה יאנוש

6.4.2009

אביטל אהובתי -כל כך הרבה שנים עברו מאז שעזבת אותנו . עזבת כ"כ מוקדם..עדין מילותיך , תפיסת עולמך.. נצורים בליבי . למרות חלוף הזמן הגעגועים מתעצמים .

עירית קידר

22.4.2015

יהי זיכרה ברוך, שותפה לעבודה ואם גיסתי

ניב ליש

כתבו עליה ושלחו אלינו


נאשו ע"י בתיה גל בטקס ההלוויה יום ב', כ' תמוז תש"ס דברי פרידה – נאמרו ע"י בתיה ליד הקבר אביטליק, אהובת נפשנו אישה אמיצה שלנו – אנחנו מלווים אותך הערב למנוחה נכונה, מנוחה אחרונה, מנוחה שחיכית לה ונלחמת בפיתוייה עד הרגע האחרון. הכנרת לרגלינו שקטה ויפה כל כך ואפילו באמצע אוגוסט המטורף שלנו היא מציעה נחמה. רק השחפים שיבואו עוד מעט יצרחו צרחות כאב, כאילו רק להם מותר לחלץ מתוכנו את אבני הצער הממאנות להתרכך. לפני קצת פחות מ-20 שנה הגעת לצוות שלנו בבית-ירח והיום נדמה שבית-ירח אף פעם לא היה בלעדייך. וקשה להגיד וגם לא צריך מי היה יותר חשוב למי, בית-ירח לך או את לבית-ירח – שהיה בשבילך מקום שהוא בית ומשפחה וקרקע שהיתה פתוחה וצמאה תמיד לקבל את אהבתך, את עצותייך החכמות, את הקפדנות והתביעות, את האמונה בילדים ובמורים, אמונה שנתנה לך את היכולת לחזק אותנו בדיאלוג שאין בו התקפלויות. הפשרות, אף פעם לא היו ויתור אלא תמיד הסכמות, שיכנועים שיש בהם ליטוף מושך למעלה ולא הרמת ידיים המפילה למטה. כשהסרטן הארור התקיף ולא ויתר, התייצבת מולו באותה נחישות מוכרת לנו כל כך ולא ויתרת לו - וכך הבאת אותנו אל מיטת חולייך כדי להמשיך ולעבוד איתך עד שהיית מסוגלת לכך. ועוד משהו שהוא לא בית-ירח אלא משפחת הררי המופלאה - הבנות שלך – הפרחים ששתלת וגידלת עם רענן וזכית בזכות נדירה שיכולה לצמוח רק מיסורים כאלה, ודיברנו על כך פעמים רבות בחודשים ובשבועות האחרונים. זכית לראות, להרגיש, להבין את עוצמת המשפחה שלך. את המסירות שלא היה לה גבול – זכית בזכותם בכך שיכול לעצום את עינייך מול החלון הירוק של הדשא והכנרת, מעוטר בוילונות הכחולים, בבית שלך עם רענן והבנות. ואולי גם זה נחמה לך, שסוף סוף את מעבר לצער וכאב ולהם ולנו הנשארים עם דמותך היפה – תמיד.
נשאו ע"י ציפי רפפורט בטקס ההלוויה אביטל ארון. אדמה. אבנים. פרחים. שלט קטן. את כאן. נעולה. השמש ממיסה את הכאב לדמעות והעצב שוקע לתא זיכרון. היום המלים מדברות בעיניים מתכווצות במגע ידיים נאנחות בחיבוק נאלמות מחוסר אונים ויש סוף שהוא לא התחלה. 21/8/00 שעה 14:30 ציפי רפפורט
נאשו ע"י ציפי רפפורט ביום ה 30 אביטל במלאות שלושים ללכתה. , עכשיו, משהלכת .המציאות שלך היא הדימיון שלנו .העבר שלך הוא זיכרון שלנו .העזיבה שלך היא האובדן שלנו ,כשאנחנו מזכירים אותך נמחקים ההווה והעתיד .ואנו נוקטים בלשון עבר .מדמיינים מה היית אומרת .ומתחילים לספור מהתחלה .כמו מלידה ,אך הפעם .את מנין ימייך החסרים וכבר את בת חמישים ותשע .ועוד שלושים ציפי רפפורט 01:45 , 20/9/00
נשאו ע"י ציפי רפפורט ביום ה שנה אביטל- שנה בלעדיה הייתה חולשת על סביבתה עד שאחזה בה החולשה הייתה מביעה דעתה באופן נחרץ עד שאיבדה את יכולת ההבעה הייתה מרתקת בכל נושא גם כאשר רותקה למיטתה הייתה בה חיות וחיוניות עד שהייתה ציפי רפפורט 8/2001

אביטל-

שנה בלעדיה

הייתה מביעה דעתה