דברים לזכרה של נילי

מכתב מנילי לתלמידיה בסוף שנה"ל תשס"ו

גינוסר 17/6/06.

ילדי כיתה ב'1 החמודים שלי- כולם יחד ! וכל אחד לחוד!

( לפי א'- ב') ...: אדווה, מור, שמעון, שניר, איזבל, רז, הדס, ליאת, אדם, תאיר, הילה, עינת, אבישג, גל ואחרון חביב- ישי!

הנה סיימתם עוד שנת לימודים בתיכון !! כיתה י' מאחוריכם!!

עדיין בגרות אחת ( או שתיים? ) לפניכם- אבל כבר כל אחד מכם יכול לסכם את הישגיו, את המקומות המצויינים, הטובים מאוד, הטובים, הכמעט טובים- והמספיקים , ואולי גם בקושי...

כמעט לכולכם אלו הם סיכומים יפים, נהדרים ומעוררי כבוד!

ומי שעדיין נמצא במקום שצריך לגייס כוחות לשנה הבאה- גם זה אפשרי ואפשרי מאוד!!

אמרו חכמינו זכרונם לברכה " אין דבר העומד בפני הרצון" , ואין מקצוע שיעמוד בפני רצונכם- רק תרצו!!! ואם תרצו ותתאמצו – כי העבודה הקשה היא המפתח להישגים- גם תגיעו ותשיגו!!

שאלו את אדווה, תאיר וכל בעלי הציונים הכל כך  מתקרבים למצטיינים- זה אפשרי!! ואין  גאה יותר ממני- בכולכם!!

התגברתם על קשיים גדולים שאחד מהם הוא הפרידה ממני בנסיבות די קשות- והודות לבגרות וכוח רצון – והודות לרונית!! ולאורית!! וכל צוות המורים הנהדר שלכם- המשכתם הלאה עד לסיום, עד לקו הגמר, שלרובכם הוא מעורר כבוד וגאווה ואצל חלקכם ייתן את היכולת לגייס עוד כוחות למאמצים גדולים גם בשנה הבאה.

כשתגיעו עוד מעט לחופש הגדול- ( יששש!!!) – נוחו הרבה! בלו יפה! ושמרו על עצמכם מאוד!!! ובואו לשנה הבאה עם כוחות מחודשים . אני מקווה מאוד מאוד להיות שם איתכם, אם לא ממש בתחילת השנה- אז בהמשך- אחרי החגים, אולי.

אני מתאשפזת בעוד יומיים להשתלת מח עצם- קשה וכואבת – אבל אני לוחמת!! וגם אנצח!!

בקשתי מרונית ואורית שיחבקו כל אחד מכם בשמי- וזה במקום סיום על חוף הכנרת- עם מתנה ומכתב אישי וכיפים- זוכרים?!! – זה עדיין מחכה לנו וגם הבילוי הכיתתי עם הפרס מחנוכה מחכה ומחכה!!!

וגם אני מרחוק , עדיין מול חלון ביתי הצופה אל הכנרת, בשבת של שיוט מפרשיות בהמוניהן- מחבקת אתכם חזק חזק!! ומאחלת לכל אחד בדרכו – רק טוב!!

אוהבת אתכם מאוד- נילי.

דברי פרידה מאת דורון רוזנבלום - מנהל בית ירח

המכתב הזה, החום והנשמה שבו הוא כל כך – כל כך נילי.

האהבה הטוטאלית לתלמידיה:  מתלמידי כיתתה, אל תלמידי קבוצות המיקוד, תלמידי נעל"ה , תלמידי מגמת החינוך וכל תלמיד אחר שאימצה אל ליבה והיו רבים כאלה.

החתירה הבלתי פוסקת למציאת פתרונות נוספים לעוד תלמיד  ועוד תלמיד.

הצפייה להצלחה, היכולת לקבל אי הצלחה.

הצפייה לעבודה קשה.

האופטימיות , הרוח הטובה.

המסירות המוחלטת.

 את כל אלה ראינו וכ"כ  כ"כ אהבנו.

זכינו בביקור שלך בבית הספר ביום רביעי ה- 28/2/07.

 יצאת מהאוטו, בשעה 10:00 בבקר, הורדת את העציצים שהבאת ( כמה ידעת לטפח את היופי באמצעות הפרטים הקטנים) , הלכת לשוחח עם תלמידי כיתתך. השקט ניסר את חלל הכיתה. ההקשבה הייתה מלאה. התלמידים שאלו אותך שאלות, את הקשבת כל כולך  ו ענית תשובות אמת, כדרכך.

הגעת לחדר המורים בהפסקה- יפה מתמיד- שיער קצוץ שהבליט את תווי פנייך היפים.

אמרת למורים כמה עזרה לך תמיכתם בך. ביטאת את אהבתך.

לפני שהלכת סיפרת למתי מעט שהמחלה שבה לקנן. שאת עומדת בפני סיבוב נוסף .

קווינו לטוב.

עכשיו אנו נאלצים להיפרד ממך בכאב רב,

לאמר ניחומים לאמך, אחיותייך ואחיך ולמשפחתך,

לרוני- אישך שהיה לך ואיתך בימים הקשים האלה,

לילדייך אילן ואדם – בוגרי בית ירח שנתנו לך גב חזק ולמאיה. 

דורון.

19.4.07

דברי פרידה מאת דנה והצוות לחינוך מיוחד

נילוש –

השכל לא יכול לתפוס שצריך להיפרד ממך, כל כך הרבה רגעים יפים היו לנו.

אני זוכרת ימים של עבודה במרכז הלמידה עם התלמידים שטיפלת בהם בסבלנות האינסופית שלך, היו תלמידים שכבר היה נדמה שאין איך לעבוד איתם, אבל את לא התייאשת ומעולם לא נגמר לך הכוח. את באת לעבוד עם התלמידים בשבילם באת בבוקר. בשבילם דאגת, דחפת, לחצת, שידלת ובעדינות, כאילו בלי משים, הזזת הרים בשבילם.

אני זוכרת דקות ורגעים שהיו לימים ולשנים. שנים שעבדנו ביחד, שדאגנו לתלמידים שלנו, שדאגנו לילדים שלנו, שהתלבטנו. היו לנו שיחות מעמיקות שהצלחנו לדחוס לתוך הפסקה של 5 דקות.

את זוכרת שנזפתי בך כי השקית את גינת המרכז עם כל-כך הרבה מים? גם את הצמחים הצפת באהבה, ומי שראה פעם את נילי מטפלת בגינה – מבין. הידיים העדינות שלך טיפלו בצמחים, סידרו סידורי פרחים יפיפיים. היה לך חוש לאסתטיות, שליווה אותך בכל דבר. הבגדים המיוחדים שלך והצבעוניות העדינה שאפיינה אותם. האהבה שלך לנוף הכנרת, ושוב הגינה.

אתמול כשבאנו להיפרד ממך, נילי, הגינה כולה פרחה ביופי מפעים.

ראיתי איך היית עטופה באהבת משפחתך במסע הזה, וידעתי שאת האהבה הזו נטעת במו ידיך, בהיותך מי שאת.

נילי – את כל כולך – בתמצית שלך, במהות שלך – את אהבה.

אהבה ונתינה. אני פשוט לא מבינה איך זה נלקח מאיתנו, מכולנו.

אני נפרדת ממך היום, נילוש, ומקווה שגם עכשיו את מרגישה את האהבה של כולנו עוטפת אותך. תודה על האהבה שנתת לנו.

                                         מדנה ומכל צוות החינוך המיוחד בבית ירח.

20/4/07

נילי לוחמת רוח אמיצה

נילי לוחמת רוח אמיצה  ; בכניסה לדף זה כתוב "כתבו עליה ושלחו לנו " אבל אני לא רוצה לכתוב עליך אני משתוקק לכתוב לך הרי אנו חלמנו ביחד לחזור וללמד בבית שלנו שבו נפגשנו בבית ירח, בבית שלנו שבו נתת לי להציץ בסוד המופלא שלך אז עוד חבורת ילדים בכתה ט או בשפה שלכם אליפים ילדי כתה א אפרוחים צעירים עם אימא אווזה ששומרת ומגינה , אף פעם לא הבנתי למה להתחיל את שיטת תיוג הכתות מחדש שונה מכל בית ספר אחר אבל עכשיו לפתע אני מוצא אנלוגיה נפלאה במחשבה שכולם לוקטו בכתה ט לפתע לתוך עולם מוגן כזה שמקבלים רק בכתות היסוד .

 נילי , עוד דיברנו מאז אותה שנה רבות והאמנתי לך שאמרת לי שתנצחי וחלק בי עדין מאמין או מסרב להאמין שהפסדת האם את זוכרת את הפגישות השבועיות שלנו הייתי אז בן 19 הייתי יורד ממיצר  כל יום רביעי משתוקק להכיר ללמוד ללמד , לא הייתה בי סבלנות רציתי לעורר מהפכות במערכת החינוך שלמדתי רבות במכינה שנכשלת רציתי להעצים את התלמידים אך אל מולי עמדו תלמידים מוגנים אוהבים מקבלים ומולם , מולם מורה סבלנית מקבלת אוהבת שבלי להט רגעי אלא עם תשוקה של שנים באה לחנך לא רק ללמד אלא גם ללמוד כשהגעתי לחטוף לך את הכתה לא התנגדת ראית בי שותף ראית שהמקום שאני בא ממנו טהור ואוהב היה לך מוכר המקום הזה הכרת אותו בעצמך אז הענקת לי את הכתה לשעת מחנך פעם בשבוע ביום רביעי הענקה שמחירה היה בצידה ומחיר כבד היה ידוע לי היטב כי תמיד רצית לשמוע תמיד רצית להגיד להם משהו שידעו שיתעניינו שירצו שידרשו וישיגו , הענקת לי את הכתה על מגש של אהבה תמיד היית אומרת היום ערנוש יהיה אתכם ערנצוק  ערני אף פעם לא ערן כמו בבית קיבלת אותי להיות אחד משלכם ובזכותך גם החברה קיבלו אותי ואולי למרות שראית אותי כשותף ראית אותי גם כעוד אפרוח שלך אמא אווזה , תמיד האמנת בכולם בכזאת הערצה הסתכלנו עליך בכזאת גאווה נזכר בך היום ובוכה היום כבר כחייל אמיץ וגיבור שמתנפץ אל מול זכרך האלמותי כמו לתלמידים היית אומרת לי שאהיה כל מה שארצה להיות ואמרתי לך שארצה שנלמד כאן יחדיו כתה במשרה מלאה ותכננו תוכניות והשארת אותי לבדי מול הילדים ומי אקרא לי ערנצוק עכשיו ויקבל אותי אליו להתקרב אליהם .

היית תמיד כה שלמה ומלאת אהבה והיה בך מספיק למלאות את כולנו , לא פעם הודתי לחני ששידכה ביננו אך לא הודתי לך מספיק על שמילאת אותי השראה לעסוק בחינוך לעצב ולאהוב , נילי שלנו יש לי סוד , כל אחד שרואה את תלמידיך הרבים שסבבו סביבך בין אם ילדים הם או מורים ורואה את עיניהם היום יודע שלא הפסדת צדקת אכן ניצחת השפעת כל כך הרבה הותרת אחריך אנשים שעוד צמאים לך אך רווי אהבה. תודה לך נילי לוחמת רוח אמיצה שלי .

חנוכת הפינה לזכרה של נילי  10-4-08 

10/4/08

 היום אנו עומדים נפעמים אל מול הפינה  לזכרה של נילי מנור אשר הלכה מאיתנו לפני שנה ממש.

פינה כל כך ראויה. פינה כל כך נילי.

יש בה פרחים צבעוניים עדינים המרימים ראשם מן האדמה שבין  אבני הבזלת השחורות שיד אדם טמנה אותם, הניחה אותם והם כאילו היו שם מאז ומעולם.

יש בה פינת ישיבה מעץ – ספסלים ושולחן,

רצפת קרמיקה של אריחים צבעוניים וקיר שנצבע בצבע רך המבהיק למרחוק.

יהיו בה חיוך של נעורים ודיבור של חיים, יהיו בה לחישות של זוגות אוהבים,

יהיו בה תלמידות מגמת החינוך שידברו על הכל , גם על השיעור שהיה.

תהייה שם נילי.  בודאי, רוחה של נילי.

לכם  רוני והילדים אילן ואדם – בוגרי בית ירח  ולמאיה,   

לכם העובדים שביצעו בידיהם את הנחת האבנים, האריחים, הצבע, העץ, אותיות המתכת,

תודה על שהייתם איתנו .

היה פשוט מרגש לחלום את המקום ולראות בהתממשותו מידי יום יפה יותר מכל חלום.

המון המון תודה לכם על הנתינה הטוטאלית.

נתינה שהיא כ"כ לכבודה של נילי. שהיא כ"כ נילי.

הנחתם יסוד לקשר מתמשך בינינו.

ותודה גם למיכל דונאל אשר ליוותה בכל נשמתה את העשייה.

בשם צוות בית ירח ותלמידיו.

דורון

עברו שנתיים מאז פסח ההוא.

בפסח שבו לקחתי ל"קצת זמן" עד שנילי תחלים את כתה ב-1.

כתה שטופלה בחום על ידי  אישה צנועה שתמיד הגנה על תלמידיה, הקשיב בנועם וחשבה כיצד לעזור ולקדם ...גם שלתלמיד כבר אין רצון. בעיני נילי היה חשוב שלכול אחד יהיה רמת חומר מתואמת ליכולותיו והיא לא הפסיקה לרדוף אחריי כשרק הייתי המורה למתמטיקה של הכיתה כדי לבקש חומרים.

המסע של לקיחת כתה מיוחדת זו עם  יקיריי נילי :אדם, שמעון,שניר,גל,ישי, אדוה,רז,הילה,תאיר,הדס,עינת,איזבל ואבישג המשיך גם בשנה שלאחר גילוי המחלה.

נילי לא פסקה להתקשר ולדרוש בשלומם של יקיריה ואף הפליגה לכתוב מכתבים מחזקים ומעודדים לאירועים מיוחדים כמו, פתיחת שנת הלימודים, אסיפת הורים ומאוחר יותר ערב בחינת הבגרות במתמטיקה לבקש ממני להפתיע בשוקולד.

הקשר עם התלמידים היה חיזוק עבורה במהלך השהייה בבית החולים ונילי דאגה להמשיך ולעזור לי בעצות, בחשיבה עם אורית ואף לקבל את  ציוני הערכה  באמצע השנה. כשהגיעה השעה לקבלת התעודות נילי כתבה לי "רונית חתמי את שמך ליד שמי! זו הוראה ולא בקשה!"  ידעה שהיא מוסרת את יקירה למשמרת אך רצתה לוודא שהיא עדיין בעיניינים והיא תוכל לחזור מיד שתחלים.

בכול יום במהלך השנה שעברה במהלך הטיפולים שיתפנו את יקיריה בכיתה, הם רצו לשמוע כול פרט ולדעת מה קורה עם האמא המגוננת.

חלקם אף שלח לה מכתבים או הודעות כתובות לפלאפון.

נילי הגיעה לביקור בביה"ס סמוך לפרידתה מאיתנו והביאה איתה את החיוך שכה חיכו לו יקיריה בכיתה. היא דאגה שלפני כניסתה לכתה  יובל עציץ ירוק שיחמם את האווירה ופסקה "כשתרגישו שאתם צריכים חיזוק לטפו את העלים ...."

גם שכבר ידעה שהמחלה מקוננת בגופה ישבה זקופה ושלווה והסבירה לכתה מה עבר עליה וכשגל פנה אליה ושאל "נילי האם את בריאה?" לא התבלבלה וענתה בחיוב.

עברה שנה-

אדם, רז ושמעון עומדים לסיים את עבודות הביוטופ בלימודי הסביבה בעזרתם של דני ויוספה היקרים שמצעידים אותם אט אט לקראת הבחינה.

הבנות היקרות אבישג, הדס ועינת נבחנו בהצלחה בבחינה המעשית של החינוך בעזרתה של מיכל דונל וממשיכות לצלוח בהצלחה אל הבחינות העיוניות עם אורית אביטל ומירי .

ולבסוף הכלבנים שניר, אדוה, איזבל, אדוה, תאיר והילה שעומדים מול הכלבים בכלבייה בהנחיית מיכל פרו ומרגשים בנתינת פקודות האילוף ,עברו את המתכונת בהצלחה.

כול אחד ואחד מהם זוכה ליחס מיוחד מצוות המורים:אורלי, חנה אלון, מעין, הילה ודנה שמקיף אותם בגלל אותם הנתינות שהם יודעים להעניק בחזרה. אילו הם טביעות מאופיה של נילי. 

חום והאהבה מנילי במהלך השנתיים הראשונות בבית ירח שהספיקו ל-4 שנים של לימודים.

יקירי נילי הם  אנשים בוגרים שיודעים להעניק חום ואהבה ולהודות על עזרה, וביציאתם לעולם הגדול לא שוכחים שנתיים במחיצתה.

יקיריה זכו להתחנך בצילה של אישה קסומה שהלכה לעולמה בטרם עת.

רונית

יום השנה לנילי                                           10.4.2008

נילי הגיעה לבית-ירח, כי היא חיפשה מסגרת שבה תוכל לשבת מול התלמיד האחד. היא לא רצתה ללמד כיתות, אלא לפגוש את האדם שמולה.  אז, היה לנו את מרכז הלמידה, ונילי מיד השתלבה איתנו.

המרכז הפך לבית עבורה והיא כדרכה הפכה אותו מיד לבית חם.

היא עטה על פיסת האדמה שהייתה לנו בחוץ והפכה אותה לגינה פורחת. היא מילאה את המרכז בצמחים ובסידורי פרחים.

היא עבדה עם התלמידים שלה במסירות ובאהבה שאי אפשר לצמצם למספרים או למילים, ואנחנו, מורות המרכז, הרווחנו אוזן קשבת, חוש הומור, ומעיין שופע של אהבה וקבלה.

כמו בור בלב, אני חשה את היעדרותה. נילס, נילוש, נילי שלנו- את חסרה לנו מאוד.

בהמשך הפכה נילי למחנכת של כתה, למרות שלפני כן לא רצתה בכך. הם היו אז תלמידים בכתה ט'. המעבר מעבודה מול תלמיד אחד לעבודה עם כתה, לא הייתה קלה לנילי. התלמידים האלה עומדים לסיים כתה יב' עכשיו.  היית גאה בהם, נילי, אם היית רואה, את הצורה המכובדת והמרשימה שבה הם מסיימים 4 שנות תיכון.

אני אקרא עכשיו את מה שכתבה אבישג, תלמידה מהכיתה של נילי אז ורונית היום.

   דנה

נילי קיבלה אותנו בכיתה ט', לפני כשלוש וחצי שנים, ב בית ירח לכיתה המקדמת. ואתם יודעים כיתה מקדמת מה כבר אפשר לצפות? להעביר 4 שנים במסגרת, קצת משמעת ותעודת סיום תיכון במקרה היותר טוב.

וכאן מתחיל יופייה של האישה. שלה כן היו ציפיות, היא לנו לא רק בייביסיטר, לשנים הבאות, היא באמת מאמינה

בנו, כמו עיוורת להיסטוריה הפרטית של כל אחד מאיתנו (במישור האקדמי כמובן), עיוורת לדעות הקדומות ולדיווחי המסגרות השונות שעברנו, בשבילה אנחנו ילדים בעלי קשיים, שתפקידה להסיר אותם בשבילנו, ולסלול לנו דרך ללמידה. והיא בחכמתה, בשקט הנפלא שלה ובקבלה המוחלטת שלה מזהה את הדורש טיפול ומפנה לנו את המכשולים בחריצות ובהתמדה, לא נשברת, לא מרימה ידיים, מאמינה בזמן, בדבקות במטרה ובנו.

אתם יודעים, תמיד מנסים לאסוף את המילים היפות למתים (ולפעמים זה אפילו לא קל) אבל על נילי לא די בהן, במילים היפות. יש לי הרגשה שכמה שלא אטרח, לא אצליח להעביר לסובבים עד כמה חכמה, נפלאה ונכונה לי הייתה.

בפלאפון שלי מספר הטלפון שלה עדיין נמצא, שמה עוד נפלט לי מהפה שלא במתכוון.

מבחינתי נילי היא דמות ואישיות שעד עכשיו אני לא מאמינה שהייתה כמותה. במהלך התקופה המשותפת שלנו, העברתי אותה דרך כל כך הרבה מבחנים, בדיקת גבולות, והיא מצידה תמיד בחיוך, תמיד בסבלנות ואף פעם לא שוברת את הכלים.

האמת שבמהלך התקופה הרבה פעמים לא השכלתי להעריך את גדלות הנפש שעומדת מאחורי התנהגות מקבלת כל כך, סלחנית כל כך, לא לוקחת באופן אישי או נעלבת (ויודעים היודעים את יכולותיי בתחום), לפעמים תפסתי את התנהגותה של נילי כחולשה ורק הזמן שעובר וההתבגרות שלי מעצבים ומעצימים את החוויה ששמה נילי.

באמת אין אנשים כאלה שכל כך מאמינים באחר, משכילים לראות את הטוב בזולת בלי מאמץ, בלי טיפה של רוע וקטנוניות.

זכיתי בה וכל כך חבל שהיא לא כאן לקצת הנחת שבסוף המסע, בשבילה המסע נגמר הרבה יותר מדי מוקדם.

  אבישג

הסופרת ההונגריה, מגדה סאבו כתבה על הגיבורה הראשית בספרה "הדלת" את המשפטים האלה: "אמרנץ שימשה דוגמה לכולם, עזרה לכולם, דמות מופתית, מתוך כיס סינרה המעומלן התעופפו ממחטות בד כמו יונים וסוכריות עטופות בנייר, היא היתה מלכת השלג, הביטחון, הדובדבן הראשון בקיץ, הערמון הנוקש בסתיו, הדלעת הצלויה על גחלים בחורף, הניצן הראשון בשבילי האביב, אמרנץ הייתה טהורה, היא הייתה אנחנו, כולנו, הטוב שבנו, שתמיד רצינו להיות".

נילי, את  היית טהורה , נקייה מרכילות פוגעת וכואבת,כל כך ידעת לראות את היפה באדם ולטפחו. הבטת בילדים, באנשים סביבך לכל אחד נתת את התחושה האמיתית שהוא אדם חד פעמי. מילים רעות לא היו בלקסיקון שלך, אלא אם כן היינו אומרות מתוך החלטה: "בואי נהיה קצת רעות היום".

 אני זוכרת באחת מישיבות הצוות שהייתה לנו, שוחחנו על מצבה הקשה של אחת הילדות ועל אפשרות  של מעבר לביה"ס אחר . את התעקשת ואמרת:"עדיין לא עשינו מספיק". את נלחמת למענה ולמענם של תלמידים נוספים.הרבה הורים ובנים שסיימו את ביה"ס זוכרים היטב את הדרכים הייחודיות על פיהן לימדת וקרבת את התלמידים לחומר הנלמד. עם סבלנות, עם אמונה חזקה ביכולתו של התלמיד ועם תמיכה גדולה. כל אלה היו חלק משמעותי מאישיותך. 

נילי, לפני שבוע ביום שישי ,החלו המבחנים המעשיים של תלמידותיך. הבוחנת ואני  התבוננו עליהן בהתרגשות רבה . לאחת  הבנות אמרתי: "נילי הייתה מאושרת וגאה לראות אותך  מעבירה כך  פעילות לילדים ". הבת ענתה: "נילי תמיד דאגה לי ואמרה, את תצליחי!, את תצליחי!".  והיא צדקה.

נילי,  לך יש חלק גדול בהצלחה של אותן תלמידות. נתת להן חום ואהבה .   בת אחרת  אמרה:" אני זוכרת כמה  דברים מאד משמעותיים מנילי. את החיבוק החם שלה, את הממתקים שהייתה מביאה לנו עם בואו של שבוע חדש,ואת זה שכמעט  כל יום עם סיום הלימודים היא הייתה מחכה עימי בתחנות לוודא שההסעה שלי מגיעה.

את  היית בשבילי כמו מלכת הפרחים . אהבת את הטבע, המרחבים  הירוקים  והצבעוניים  של הפרחים  וניחוחם המבשרים את בוא  האביב.  בכל יום הולדת היית מביאה לי עציץ עם רקפות, דרכך למדתי לאהוב  את הפרח המדהים הזה, את הגינה הפורחת ואת הרגישות שהענקת לצמחים ולפרחים שהיית מביאה למגמה ומאוחר יותר לכיתה שלך. אני זוכרת שעם כל שנה חדשה שעמדה  חדשה  בפתח , היית מגיעה עם ידיים מלאות עם  שתילי הפוטוס.  היית שמה אותם בצנצנת עם מים   ודורשת בשלומם  ומידי פעם מזכירה   לי להוסיף מים   ובהזדמנות גם לדבר עמם. 

כעת בשלב של בניית הפרגולה אמר לי יום אחד רוני:" מיכל, ראית את המדפים היפים שעשינו, זה לעציצים," מיד עניתי: נילי הייתה צריכה לראות את זה. המדף לא היה מצליח להיות גמור וכבר הפרחים היו עליו.

נילי , אנחנו נמצאים כאן "בפינה שלך"  ומקיימים חזון, רצון שלך-  לשבת יחד, סביב, לערוך דיונים, להיות בלתי רשמיים . תלמידים מגיעים לכאן בהפסקות , נחים, אוכלים, צוחקים. אני מתקרבת למגמה, כל בקר, מביטה ביופי החדש שיש לנו כאן ,במסלעה עם הפרחים והירוק , באבן עם הכתובית,  ושומעת את הח'ברה אומרים : "אני יושב בפינה של נילי", כמה נכון היה לזכור אותך בדרך הזאת. כי את קוראת לי בכל פינה להמשיך לחבק את התלמיד ולהטען באנרגיות החיוביות שלך ולהמשיך את דרכך.

תודה גדולה לרוני על המסירות, הדאגה לכל פרט ופרט בפרויקט המכובד הזה.

 תודה  לאדם ,מיה  ולאחיות של נילי אשר האירו את הפינה בבזלת, בפרחים ובאהבה אין קץ.

תודה לעובדים שהביא רוני.

תודה לבז'ה על הכנת הכתובית על אבן הבזלת.

תודה לצוות העובדים של בית ירח: דורון, יורם, רמי, דויד, מוטי שליוו את התהוותה של הפינה.    ונענו לכל בקשה  ומשימה באופן כמעט מיידי.

תודה להלה שביט על סידור הפרחים המיוחד.

תודה לחברותי לצוות שעזרו .

כתבה מיכל דונל  10.4.08