"אלבום זיכרונות"

בתחילת השנה עשיתי מייצב כחלק מעבודת הסדנה.

המייצב עוסק במחווה לאבא אשר נפטר לפני שנתיים ועבודותיו.

כשהתחלתי לחשוב על פרוייקט הגמר רציתי לבחור בנושא שהכי קרוב לליבי ושאני הכי מתחברת אליו על מנת שהעבודה תבוא ממני ותהיה חלק ממני.

לפני שידעתי שאני עוסקת בנושא "זיכרון" רציתי לנסות ולפתח את מיומנויות הציור שלי ולכן התחלתי להסתכל על התמונות בספרי האומנות שנמצאים בסדנה. התמונות של הצייר/פסל האימפרסיוניסטי, דגה, דיברו אליי יותר מכל אמן אחר.

אומנותו של דגה (1917-1834) היתה מוקדשת לתיאור התנועה מנקודות מבט בלתי שיגרתיות ותוך כדי קטיעת חלקים מן הדמויות שבקצה התמונה בדומה לצילום ועם זאת ישנה הרמוניה רבה בציוריו.

מה שהכי הרשים אותי בציוריו של דגה היו הכתמים הבהירים והבולטים במקומות מסויימים בציור וכפי שאפשר לראות, ישנם כמה ציורים שבהם הראיתי את אותם הכתמים.

צורת העבודה שלי היתה לקחת צילומים מכל מיני תקופות בחייו של אבי ולצייר אותן בסגנון של דגה ולכן כל פעם שבחרתי צילום של אבא הסתכלתי בספר של דגה וניסיתי לבחור תמונה שבסגנון שלה אני אצייר את התמונה של אבא. ככל שציירתי יותר ציורים שמתי לב שאני מתחילה לבחור תמונות של דגה שמתאימות לי לצילומים מבחינת האקספוזיציה והסגנון. (לדוגמא הציור עם הרקע הירקרק שבו אבא נשען על מעקה לקוח מציור של רקדנית שנשענת על בר (של ריקוד) ומצויירת באותו סגנון וצבעים).

החומר שבו בחרתי לעבוד הוא פחם צבעוני והוא בא כתוצאה מהשפעה של דגה שהרבה לעבוד אף הוא בפחם.

בתהליך העבודה שיפרתי את טכניקת עבודתי בפחם ולמדתי לעבוד עם החומר (אור וצל, שחור ולבן).

בהמשך העבודה התבהר לי שאלבום תמונות ישמש לי כזיכרון שאני פוחדת מהמחשבה לשכוח ולכן החלטתי לעשות "אלבום זיכרונות".

כשחשבתי לעשות אלבום זיכרונות החלטתי לא להוסיף כתב ליד התמונות כמו באלבומי תמונות רגילים וניסיתי להעביר בדרך אחרת את העובדה שזה אלבום, לכן הוספתי פינות כמו באלבומים ישנים ומשם יצא הרעיון לעשות לתמונות היותר ישנות מסגרת לא ישרה שמראה שהתמונה מתקופה מוקדמת יותר בחייו של אבא.

את התמונות ידעתי שאני מציגה אחת ליד השניה בשורה כדי שתהיה הרגשה של אלבום, בתחילה לא ידעתי באיזה סדר להציב אותן אך כשהגעתי לחדר החלטתי להציב אותן בסדר הכרונולוגי מהמוקדם למאוחר כמו בדרך כלל באלבומי תמונות.

בתהליך העבודה הרגשתי שאני מחייה את אבא שלי, שאני נפגשת איתו שוב, וזה נתן לי הרגשה טובה לראות את פניו בכל פעם שציירתי אותו.

בנוסף העיסוק בציור נתן לי קירבה לאבא שעסק רבות בחייו בציור.

לפני שנתיים כתבתי שהייתי שמחה אם החברים שלי שלא הכירו את אבא שלי היו מכירים את האדם הטוב שהוא היה אבל לא כולם הספיקו. עכשיו שאני מסתכלת על העבודה המוכנה אני מבינה שבעצם רציתי לפגוש שוב את אבא שלי ולהכיר אותו גם לחבריי שלא הספיקו.

העבודה שלי באה ממקום אישי מאוד והיא באה להציג את אבא שלי דרך העיניים שלי. אני מקווה שהצלחתי להעביר את רגשותיי לפני ובזמן התהליך.

                                                           מאיה שטיינדל.