חתולים

 למה דווקא חתולים?

כי הם תמיד היו שם. כי הם תמיד ליוו אותי. מגיל שנתיים וחצי עד עכשיו, מעולם לא היה הבית ריק מחתולים. הרבה היו, שרשרת מכובדת של חתולים, ושמות נתנו להם: נדב, חביתבית, קיד, רו, שחר הראשון, שחר השני, סופה ומייסי. לכל אחד יש אופי, כל אחד הוא דמות.

הם תמיד השפיעו. תמיד היו בני בית, אחים, בביתנו בעל 2 הנפשות. תמיד היו טיפוסים שהתעסקנו בהם, דיברנו איתם ודיברנו עליהם, ניסינו לקרוא את מה שהם חושבים, להבחין במה שהזיז להם את השפם, לקרוא להם כדי לראות איך הם מפנים אלינו את אזנם הגמישה בלי להפנות מבט.

אז אכן, נולדתי בבית של אוהבי חתולים, ראו את זה בכל מה שעשיתי. בכיתה א', נושא העבודה האישית שלי היה חתולים, וביכתה ג', אם תהיתם, היה הנושא חתולים.  רוב הציורים שלי מתקופת היסודי, אם נותר בכם ספק, היו גם של החתולים. על דלת החדר שלי, מולי, מאחוריי ומצדדיי, בברכות שכתבו לי, במתנות שנתנו לי, במחברת הכתיבה היוצרת שלי מכיתה ה'... ובכן, אני משערת שכבר ניחשתם.

מכיוון שכך , היה זה אך טבעי שבחרתי בחתולים כנושא לעבודת גמר. בשבילי זה רק המשך טבעי, חזרה לעיסוק הבלתי פוסק מגיל צעיר (בשנות התיכון הזנחתי קצת את ציורי החתולים, אני מודה). החתולים ששימשו נושא לעבודתי בכיתה א', משמשים נושא לעבודתי גם כיום, בסיום י"ב.  משום כך היה זה הנושא הנכון בשבילי, ואני ידעתי זאת, ובתחילת הפרויקט כשעוד לא היה לי שום רעיון לגבי האיך, כבר אז ידעתי מה. חתולים.

מה אני רואה בהם?

כמו מצב הרוח של חתולתי, כך גם כיווני פרוותה מתחלפים ללא הרף, מתערבבים ומתהפכים בקצב מסחרר, מסתדרים יחד לסדר מופתי, ליופי מושלם.

צריך לעקוב, יש לצפות בדריכות, בתשומת לב, בהשתנות העדינה של כיוון שערותיה, בהשתנות מצבי רוחה.

לעיתים היא סקרנית, לרוב ישנונית, שלווה, או מרוצה מעצמה, מנומנמת, או בעלת מרץ רב, משתוללת בכל הבית, או עדינה, מנומסת כמעט, כועסת לפעמים, מקנאה, או סתם רעה, או מתפנקת, מתחנפת, חצופה, מתרכזת, מהופנטת, משחקת וקופצת, רעבה או שבעה, או חולמת.  כמו ילדה קטנה שפשוט עוד לא למדה לדבר.  יש משהו אצילי בכל הליכותיה: כאשר היא הולכת, מטופפת על המדרכה בכפותיה הרכות, כמו רק מלטפת את הקרקע, כאשר היא עומדת, גאה, זקופה ושלווה, כמו פסל על הכוננית, כאשר היא מתלקקת שוב ושוב במסירות אין קץ, כאשר היא נוהמת בפנים רציניות כלפי חתול זר שפלש לשטחה.

פניה מקרינות שלווה, כאשר היא ישנה, שלווה שמגיעה אלי ומרגיעה אותי. פרוותה מזמינה, רכה ונעימה למגע יד, גרגורה מכיר תודה.

כל כך הרבה יופי וחן, מצויים בחיה הזאת, כל כך הרבה אצילות ושלווה, כל כך הרבה רכות.

אין חיה יפה כמו החיה הזאת!

על מי ולמי הפרויקט?

הפרויקט הוא עליי, על החתולות שלי, שהן בערך היצורות היחידות שאינן מסוגלות לראות את עבודתי , (ודווקא לא חבל, כי כמו שאני מכירה אותן, עוד היו להן טענות בנושא: למה ציירתי את הזנב שלי כל כך קצר? או: האוזן שלי היא יותר פרוותית! וכדומה...), הפרויקט הוא על מה שהן עושות בלב, לי, ולכל האנשים שאוהבים חתולים.

הוא מוקדש להן, בעת שהן חולפות כצל לפני המחשב ומסתירות לי את המסך, שנייה לפני שהן מזנקות למטה, מוקדש לסופה, חתולתי הכסופה, בעת שהיא מפילה לי את השעון מעורר מהמערכת שליד המיטה ומופיעה מולי במדרכה בדרך הביתה , מוקדש למייסי שבאה לשאול מה שלומי שלומי ,  מתחנפת אלי ומסתכלת עלי בעיני הזהב שלה, מוקדש לשמשון, הסוכן הכפול המעצבן, שתמיד שומר אמונים ומשחק איתנו אחת-שתיים-שלוש דג מלוח בדרכו למטבח.  מוקדש לשחר השני, הפסיכי, שהיה יונק מגומיית השיער שלי, מוקדש לאד הבריון, המסכן והלא מסכן שנתקע לנו במרפסת כבר כמה חודשים ולא הולך.

מוקדש לכל אוהבי החתולים באשר הם, משום שהם, בסך הכל, אלא שייהנו מהפרויקט.