המעבר בין דו-מימד באמצעות פרצופים גרוטסקיים של לאונרדו דה וינצ'י

בזמן שעלה נושא הפרוייקטים עסקתי בציור של אישה צעירה של לאונרדו. בעת העבודה על הציור נשלה בי הרצון לנסות גם לפסל את דמות האישה. כשסיימתי את הציור לא אהבתי את התוצאה ולכן שמתי אותה בצד. התחלתי לחשוב על רעיונות לפרוייקט וחיפשתי בכיוון של משהו שאני אוהבת לעשות או שמעניין אותי לחקור.

החלטתי לנסות לחזור לעבודה בחימר, שאת המגע והעבודה אתו אהבתי עוד בילדותי. תחושת החומר, הלכלוך הרכות והממשיות משכו אותי לעבוד אתו.

חזרתי לעבודות של לאונרדו אך הפעם לא חיפשתי את מוטיב היופי והשלמות. דפדפתי בספרים שלו ומשכה אותי ההתמודדות עם המעבר שבין דו0-מימד לתלת-מימד בהתעסקות עם הפרצופים הגרוטסקיים שלו: מכוערים, מעוותים, זקנים, קומיים.

בשני הראשים הראשונים אותם התחלתי לפסל לא הצלחתי ליצור קמטים ועיוותים אמינים ולכן השארתי אותם בצד והתחלתי בעבודה על הפסל השלישי.

התעמקתי יותר בהבדלים שבין אור וצל ומה ששקוע לעומת מה שבולט. עבדתי פחות בכלים לעבודה בחימר והתחלתי לעבוד יותר עם קצות האצבעות,הציפורניים והכריות. בפסל הרביעי נתקלתי בקשיים טכניים רבים אך עם סיומו יכולתי לחזור לפסלים הראשונים ולסיימם. הפסל החמישי הוא הקומי מכולם ארך להערכתי הצלחתי ליצור בו איכויות אמינות של קמטים ועיוותים בפרצוף.

 

 

תמה ברונטמן