עירובין

לאחר המיצב שעשיתי לא ידעתי מאיפה להתחיל את עבודת הגמר שלי, אם בפיסול או בציור, באיזה חומרים וכדומה.

ממש התלבטתי ואז ישבתי עם ציפי ושוחחנו שיחה ארוכה על דרך התקדמותי.

לבסוף היא העלתה אסוציאציה שנתנה לי רעיון לעבודה.

היה זה ציור שמבוסס על הגלגול של קפקא.

הציור הראשון זה שעמדו מאחוריו רעיונות ורגשות אינטימיים שלי הביא אותי למחשבה של עבודה על ציורים מטאפורים וסוריאליסטיים ומבטאים את תחושתי ובעיותיי. וזו הייתה דרכי להוציא אותם.

במהלך העבודה נתקלתי בבעיה. ציפי ואסיה שוחחו איתי ואמרו לי שהעבודה שלי אינה לפי "שפת האומנות".

הרעיון הגדול מאחורי עבודתי הוא העומק של העבודה, מה היא אומרת, במהלך העבודה השכלתי לקרוא המון סלבאדור דאלי, דרך הציור שלי אם זה הקומפוזיציה, האור-צל, הקווים הגסים, הכתמים. כל אלה נתנו בעבודתי בצורה גסה אולי אפילו קומיקסית – וזאת בכדי שלבנאדם אשר מתעמק בעבודתי יעלו מספר גדול יותר של אסוציאציות, שזה ייתן נפח שונה ועומק אחר לכול יצירה.

 אם זאת השכלתי גם להבין שאם הייתי נותן לציור שלי מראה העוקב בקביעות אחר שפת האומנות, לציורים שלי היו מתווספים היבטים נוספים אם זה מבחינת פרופורציות נפח ועומק.

אני מאמין שאסיה וציפי ניסו לעזור לי אבל אני עקשן ותמיד רוצה לעשות דברים בדרך שלי. ניסיתי גם להשתמש בחומרים ובצבעים אשר מבטאים כל עבודה לחוד ונותנים עוד אספקט לעמקה.

השמות שנתתי לעבודה הם פיוטיים והם מבטאים אסוציאציה זו או אחרת ליצירות בשבילי.

לקח המון זמן לעבוד על עבודות אלו אם מבחינת חשיבה או מבחינת ביצוע וקיבלתי המון עזרה מאסיה וציפי לכל אורך הדרך ועם זאת גם כעס וכאב אבל אמן שלא כואב ומפוחד אז דרכו קצרה.