טוב ורע / ראומה עשת

בתחילת הפרויקט עבדתי על מיצב קטן. בחרתי בשיר "אל פונאר" כנושא העבודה וממנו לקחתי את הרעיון של השקט והאיפוק שמפגינים היהודים במחנות. כדי להעביר את הרעיון למיצב החלטתי להפוך את הרגשות של האנשים וההתנהגות שלהם כך שהפנימיות תהיה בחוץ והחיצוניות בפנים. יצרתי זאת בעזרת אנשים חסרי הבעה ופה בסביבה של ציורי צעקות וכאב.

כשעברתי לעבוד על הפרויקט עצמו בחרתי בנושא הגזענות וניסיתי להעביר לצופה את התחושה שהוא שונה ודחוי.  הרעיון המקורי שלי היה ליצור חדר עם שלוש דרכים שכל אחת מהן מובילה לדחיה אחרת. את הרעיון הזה עזבתי כי הוא היה איורי מדי וחשבתי ליצור חדר נעים ומזמין ולחסום את הגישה אליו בתיל או בזכוכית וכך להעביר את רעיון הגזענות.

באותו זמן אחת מחברותיי הציעה לי לעבוד בצורה בה נהגתי לצייר במהלך השיעורים המשעממים.  לאחת התלבטות בין שני הרעיונות החלטתי לנסות את צורת הציור הנזכרת לעיל (הנקראת "פופ ארט") ולראות אם אני רוצה להמשיך עם זה הלאה.  ציירתי את הציור של חוה עם התפוח והחלטתי להתנסות בצורת הציור הזו בחומרים וקווים שונים.

לאחר מספר התלבטויות החלטתי לעבוד על החיבור של המיתוסים של פעם למציאות של היום.  עשיתי זאת על ידי ציור המיתוסים בסגנון הפופ ארט המודרני.  בחיבור זה של המיתוסים הישנים עם המציאות היום הדגשתי את הבלבול שקיים היום בין טוב ורע.

המיתוסים של פעם היו סיפורים קצרים שנועדו לחנך את העם לדעת מה טוב ומה רע ולפעול על פי ערכים אלו, אולם כיום הגבולות בין טוב ורע הטשטשו.

בעבודתי שברתי את המיתוסים בעזרת צורת הציור ששוברת את הדמות ובעזרת חומרים שונים.

הציור הראשון בו מצויירת ונוס בגירי פנדה מצוייר בצבעוניות הישנה: כל אבר בצבע בו הוא מופיע בטבע.  אך אין בו אור וצל והדמות נשברת ע"י קווים עגולים וישרים שמונעים תחושה של הרמוניה והמשכיות.  הצבעים הבהירים גורמים להרגשה טובה, אך הקווים האלכסוניים  שחוצים את התמונה גורמים להרגשה שמשהו לא בסדר.

בציור השני מצוירת חוה שמסמלת את החטא הראשון בצבעי אקריליק . חוה מצוירת בשלושה צבעים (חוה בכתום, התפוח באדום והרקע בכחול) הצבעים בהם היא מצוירת מושכים את עין הצופה וגם המטרה שיוצרים הקווים המעגליים מושכת את הצופה לדבר שהוא בעצם רע.  חוה אינה מחזיקה את התפוח וכאן יש עדיין אפשרות לבחור בין טוב ורע  (בין מותר ואסור).

בציור הרביעי, אליו קפצתי משום שהוא שונה מהשלישי והחמישי, מצוירת הרה, אשתו של זאוס- אבי האלים.  הרה מצויירת בשלושת צבעי היסוד עם תוספת של שחור ולבן.  צבעים אלו אמורים ליצור יציבות ובטחון, אך הקווים האלכסוניים שנשברים עם הקווים המעגליים מפרקים את הדמות.  בנוסף לכך כל צבעי היסוד נלחמים אחד עם השני על תשומת הלב של הצופה ויוצרים תחושה של חוסר איזון.  הזכוכיות המודבקות על העבודה תורמות אף הן לתחושה זו עקב כך שהן חתיכות קטנות ושבורות והן מפוזרות באקראי לאו דווקא בתוך הקווים.

בציור השלישי מופיעה קלי , אלת מלחמה הודית, היא משלבת בתוכה חומרים סינתטיים עם חומרים טבעיים יותר.  החומרים הטבעיים מסמלים בשבילי את הטוב ולכן הכנסתי אותם יחד עם החומרים הסינתטיים המסמלים בשבילי את הבעיות של העולם כיום.  ביצירה זו יש מאבק פנימי בין החומרים.  הצמר גפן, למשל, שמסמל את הטוב נלחם עם חוט הפלסטיק הכחול, שמסמל את הרע, על תשומת הלב של הצופה משום שלשניהם מקום מרכזי מאוד ביצירה.

בציור החמישי בו מופיע דדלוס (שבנה כנפיים כדי להחלץ מהמבוך) מופיע גם כן המאבק בין האדם לטבע.  העלים המודבקים על היצירה מסמלים את הטבע שהוא שליו וטוב ומולם מודבקות כתבות על מקרים מזעזעים ודברים הנחשבים לרעים.  הקווים בציור זה הם ישרים וחדים ומקיפים אחד את השני כך שהטוב נמצא בתוך הרע והרע בתוך הטוב. הדמות עצמה שבמיתוס הצליחה להחלץ מהמבוך מוקפת במוות (כתובות ה" ז"ל ") והעיתונים הצבועים בלבן מעידים על הטשטוש של "מה זה רע?"